הפינה
להורה
"אז מה עושים עם הפחד הזה"? שאלה שני, די מיואשת.
לפי מה שספרה עבר עליה שבוע לא קל בכלל.
"את צריכה להבין שכל פעם שאחד הילדים שלי בחרדה
חוץ ממה שאני מרחמת עליו, ומזהה את החרדה שלי בעצמי גם,
אני עוד מאשימה את עצמי שזה בגללי. אז…" היא אומרת בחשש.
"מי אמר שהטיפול עוזר, אולי להיפך"?
"חרדה ואשמה מגיעות מאותו מקור", הסברתי לה.
"מהמקום שמסיח את דעתנו מדבר האמיתי".
"לא הבנתי", שני הודתה בכנות. "מה זאת אומרת"?
"תראי", הסברתי, "לכל אחד יש רגשות לא קלים שלא תמיד מתחשק להסתכל עליהם,
להכיר אותם או לדעת שהם קיימים.
כשהגוף שלנו לא רוצה לראות או לשמוע משהו, הוא יודע מה לעשות.
ברעש חזק – אוטמים את האוזניים. כשיש סופת חול – עוצמים את העיניים.
אפילו ברכב – יש כריות אוויר להגנה מפני תאונות.
אבל מה הדרך של הנפש להגן עצמה"? אתגרתי אותה.
"הנפש יכולה להגן על עצמה"? שני שאלה בקול, ואז חשבה רגע וענתה בעצמה:
"אולי.." הרהרה, "אולי אם אדם עסוק בפחדים ובחרדות שלו
או באשמה, הוא מגן על עצמו מלהרגיש דברים חמורים יותר?"
"אבל הרגשות האלו בעצמם לא קלים ולא פשוטים בכלל",
אני מנסה לחדד אותה. "אז למה זה מגן על הנפש?"
"אה, ברור", היא אומרת בפשטות.
"קל לי יותר להתעסק עם אלו מאשר עם הרגשות הפנימיים העמוקים שיש לי".
"את מכירה את הרגשות הפנימיים האלו מאיזה שהוא מקום?" שאלה אותה.
"כן", שני השפילה את עיניה ויכולתי לזהות שתי דמעות בזוויות עיניה.
"אני.. עברתי משהו מאד קשה, וחשבתי שאין עניין לעבד אותו או לדבר עליו.
הרי הוא כבר עבר… לא?!" היא מחייכת חיוך עייף מתוך הדמעות.
"אבל עכשיו, אני פתאום מבינה שכל החרדה הזו, שגם עברה לילדים בסוף,
היא בסך הכל תוצאה של הניסיונות של הנפש להגן על עצמה מלחשוב על העניין ההוא…"
__________
מנגנוני הגנה הם מושג מוכר.
יש סוגים רבים של מנגנונים בהם הנפש משתמשת כדי להגן על עצמה.
כמו: הדחקה, הכחשה, רציונליזציה ועוד…
מה שפחות מוכר הוא שגם חרדה ופחדים הם הדרך של הנפש להגן על עצמה מפני כאב.
כשהאדם מתעסק עם החרדה שלו, הוא יכול להסיח את הדעת מרגש אחר,
כואב כנראה הרבה יותר.
בפרק הבא נמשיך ללוות את שני בתהליך האמיץ שעברה.
* הכותבת היא הגב' ר' קניג,
סופרת, יועצת רגשית ומנחת סדנאות לפריצת חסמים. madoruti8@gmail.com
עד ר"ח אייר בלבד!
