שאלות ותשובות, טיפים והמלצות

הבן הגדול שלי מתעלל באחיו שאחריו, ולפעמים זה לחינם ממש.
מיותר לציין שאני בתור אמא לילדים נוספים לא זמינה כל הזמן לשמור ולהפריד.
איך כן אפשר להעביר את שעות אחר הצהריים בצורה יותר רגועה עם פחות מריבות?

משיבה: לאה גליס, מנחת הורים ומשפחה
לתשובות נוספות בסגנון זה​ניתן להאזין ללא עלות בקו התוכן "להיות אמא נוכחת": 072-3907226

שלום אמא יקרה,
אני קוראת את השאלה שלך וממש יכולה להרגיש את הקושי ואת התסכול שלך. 
את משתמשת במילה "מתעלל", שהיא מילה חזקה,
 וממנה אני מבינה כמה הדבר מאתגר ומתיש אותך. 
זה באמת לא פשוט להיות אחר צהריים שלם בתפקיד השומרת והמפרידה, 
כשיש בבית עוד ילדים ועוד דברים שצריכים לקרות.

כדי שאפשר יהיה להבין טוב יותר מה נכון לעשות, 
חשוב לדעת בני כמה הילדים, מה קורה ביניהם בפועל, ובמה בדיוק מדובר: 
האם במכות, בהצקות מילוליות, בהשפלות, בלקיחת חפצים או במשהו אחר. 
חשוב גם לשים לב מתי זה קורה: מיד כשהם חוזרים הביתה, 
כשאת עסוקה עם הקטנים, או דווקא כשאין להם מה לעשות.

ועדיין, גם בלי כל הפרטים, יש כמה דברים שכדאי לבדוק.
כשילד מציק שוב ושוב, גם אם זה נראה "ממש לחינם",
בדרך כלל יש משהו שמפעיל אותו, וכדאי לנסות להבין מהו. 
זה כמובן לא אומר שמאפשרים לו להציק, 
אבל זה נותן לנו מבט רחב יותר על מה שקורה ועל הדרך שבה אפשר לעזור לו.

לפעמים מה שגורם לילד להתנהג כך הוא משהו שהצטבר אצלו ורק מתפרץ עכשיו: 
עייפות, רעב, שעמום, קנאה, תחושת דחייה או קושי לעצור את עצמו.
יכול להיות שהוא מרגיש שהאח שאחריו תופס את מקומו.
יכול להיות שהוא חווה תסכולים בחיידר, והבית הוא המקום שבו זה יוצא.
ולפעמים ילד פשוט התרגל שככה הוא מקבל מיד תגובה.

בזמן אמת, כשהוא פוגע באחיו, לא כדאי להיכנס להסברים ארוכים. 
ברגע כזה הילד בדרך כלל לא פנוי לשמוע שיעור על אחווה או על מידות טובות. 
צריך לעצור ולהפריד, ולומר במילים פשוטות וברורות:
"אני לא מרשה לפגוע באח." או: "אתה תלך לחדר הזה, ואתה לכאן." 
או: "אתה יכול לכעוס, אבל לא להרביץ".
לילד שנפגע אפשר לומר: "ראיתי שזה היה לך לא נעים. אני שומרת עליך".

אחרי שהעניינים נרגעים כדאי לנהל שיחה עם הבן הגדול. 
הרבה פעמים אנחנו שואלים: "למה עשית את זה?" 
ילדים לא תמיד יודעים לענות על השאלה הזו, וגם כשהם יודעים, 
הם עלולים להרגיש מותקפים ולא לשתף פעולה.

במקום זה אפשר לומר: "שמתי לב שבזמן האחרון קשה לך איתו".
 או: "אני רוצה להבין מה קורה לך כשהוא לידך".
אפשר גם לשאול: "יש משהו בו שמעצבן אותך במיוחד?" 
"קשה לך כשהוא נוגע בדברים שלך?"

שיחה כזו לא תמיד תפתור את הבעיה, אבל היא יכולה לעזור להבין קצת יותר מה קורה לו. 
גם עצם העובדה שאמא מנסה להבין אותו יכולה לרכך משהו בהרגשה שלו.
במקביל, חשוב לתכנן מראש את שעות אחר הצהריים 
כך שיהיו פחות רגעים שמזמינים התלקחות. 

אם זה קורה בעיקר כשהם רעבים, אפשר להקדים את האוכל. 
אם זה קורה כשכולם מסתובבים בלי כיוון, כדאי ליצור סדר כללי: 
מנוחה קצרה, משחק, יציאה, ארוחת ערב. 
אם זה קורה כשהם לבד בחדר, כדאי לצמצם במידת האפשר את הזמן 
שבו הם נמצאים יחד בלי מבוגר קרוב.

אם יש נושאים קבועים שבגללם מתעוררות מריבות, 
כמו משחקים מסוימים או חפצים של אחד הילדים, 
כדאי לדבר על כך בזמן רגוע ולהחליט מראש איך משתמשים בהם, 
או להרחיק אותם לזמן מסוים.

חשוב גם לתת לבן הגדול תפקיד שנותן לו תחושת ערך בלי קשר לאח: 
לעזור לערוך שולחן, לבחור משחק, להפעיל טיימר, 
או להיות שותף במשהו שאמא סומכת עליו.
כדאי מאוד גם להקדיש לו מדי פעם זמן קצר שבו תהיו רק את והוא ביחד. 
לא משהו גדול ומיוחד. אפילו כמה דקות שבהן הוא מרגיש 
שיש לו מקום אצל אמא גם כשהוא לא מעורר מהומה.

אם זה חוזר שוב ושוב, אם את מרגישה שאחד הילדים מפוחד, 
אם יש מכות חזקות, השפלות קבועות 
או תחושה שהבית מתנהל סביב הפחד מההתפרצות הבאה, 
כדאי לקבל הדרכת הורים פרטנית. 
במצב כזה חשוב לראות את כל התמונה:
 מה קורה בין הילדים, מה מפעיל את הבן הגדול, איך האח מגיב, 
ואיך אפשר לעצור את הפגיעה בצורה ברורה בלי שכל אחר הצהריים יהפוך למאבק.

את לא אמורה להיות שוטרת כל אחר הצהריים. 
כדאי לבדוק איפה זה מתחיל, לצמצם את נקודות החיכוך,
 ובמקביל לעזור לבן הגדול להרגיש שיש לו מקום טוב ומשמעותי בבית. 
כשהוא ירגיש טוב יותר עם עצמו, יש סיכוי שגם ההצקות יפחתו. 
הרבה הצלחה!