שאלות ותשובות, טיפים והמלצות

יש לי ילדה בת 6, שאני מגלה אותה מדי פעם משקרת…
למשל, היא מאוד רצתה איגלו, ואמרתי לא שלא עכשיו.
כמה דקות אחר כך ראיתי אותה עם איגלו ביד, היא טענה שקיבלה אותו מהגן ושמרה במקפיא (מה שאני יודעת בוודאות שלה היה…)
וכן עוד סיפורים יומיומיים כאלו…
מה עושים עם שקרים של ילדים? האם להתעלם? להגיב? איך?
תודה!!
​

​הגב' מ' פוגרס,  מנחת הורים ומאמנת רגשית, נותנת תשובה מהשטח:​​

אמא יקרה,​

זה לגמרי טבעי ומובן שאת מרגישה מוטרדת,

אבל קודם כל חשוב לי להרגיע אותך ולנרמל את התופעה: בגיל 6, שקרים הם חלק שכיח ונורמטיבי לחלוטין מההתפתחות הקוגניטיבית והרגשית.

בגיל הזה, הגבול בין דמיון ומציאות, או בין "מה שאני רוצה שיקרה" לבין "מה שקרה באמת", עדיין יכול להיות מעט מטושטש. לפעמים השקר נובע מרצון עז (כמו במקרה של הארטיק/איגלו),

ולפעמים מפחד לאכזב את ההורה או להיענש.

אז מה עושים? הנה כמה כלים מעשיים להתמודדות חינוכית ומקדמת:

1. אל תטמני לה פח 
   אם את יודעת בוודאות שהיא לקחה את האיגלו מהמקפיא, אין טעם לשאול אותה "מאיפה זה?". שאלה כזו מעמידה אותה במצב של מגננה ומזמינה שקר נוסף. מה לעשות במקום? שקפי את המציאות בצורה ישירה אך לא תוקפנית: "אני רואה שלקחת איגלו מהמקפיא למרות שבבית שלנו מבקשים רשות ולא לוקחים לבד"
2. הפרידי בין "המעשה" לבין "השקר"
   כאשר ילד משקר לגבי משהו שהוא עשה, יש כאן שתי בעיות שונות: לקיחת משהו ללא רשות, ושקר לגבי זה. חשוב להתייחס לשניהם בנפרד כדי שהיא תבין מה בדיוק לא בסדר.
   לגבי המעשה: "החלטת לקחת איגלו למרות שאמרתי לא עכשיו, וזה לא מתאים".
   לגבי השקר: "יותר מזה, מפריע לי שלא אמרת את האמת. בבית שלנו חשוב לנו שנגיד רק את האמת כדי שנוכל לסמוך אחד על השני".
3. תני שם לרצון שלה (תיקוף רגשי)
   לפעמים הילדה פשוט מביעה משאלה דרך השקר.
   אפשר לומר לה: "אני מבינה שכל כך רצית איגלו עכשיו, שהיה לך קשה לחכות, והלוואי שבאמת היית מקבלת כזה בגן". כשאת נותנת מילים לרצון שלה, הצורך שלה "להמציא" סיפורים כדי להצדיק את עצמה פוחת.
4. עודדי ואשרי את אמירת האמת
   כדי לטפח אצל הילדה את הערך של אמירת אמת, היא צריכה להרגיש שזה "משתלם" ובטוח עבורה.
   אם במקרה אחר היא עושה משהו לא בסדר ומודה בכך, זה הזמן לשבח אותה בגדול: "אני כל כך שמחה ואמיצה שאמרת לי את האמת. קשה לפעמים להודות כשעושים טעות, ואני גאה בך על הכנות".
5. הימנעו מתיוג
   חשוב מאוד לא לקרוא לה "שקרנית". תיוג כזה עלול להיטמע בדימוי העצמי שלה ולהוביל להתנהגות חוזרת. התייחסי תמיד להתנהגות הספציפית ("זה לא היה נכון", "זה שקר") ולא לאופי שלה.
6. להקדים ולתת
   לפעמים ילדים לוקחים בלי רשות היות שחסר להם תשומת לב, אם זאת הנקודה ממליצה לתת לה בכל יום כמה דקות אישיות, רק את והיא זמן של כיף משחק קטן, סיפור או שיחה בגובה העינים. אופציה נוספת של להקדים ולתת – לדוגמא:  לעשות עם הילדה הסכם קבוע לגבי איגלואים שהיא יכולה לקחת לבד כל יום איגלו כשהיא חוזרת מהגן (ואז היא כבר מרגישה מראש שיש לה ואין לה את החסר שגורם לה לקחת בלי רשות)

לסיכום:

להתעלם לגמרי לא מומלץ, כי את כן רוצה להנחיל לה את ערך הכנות, 
אך גם תגובה דרמטית או כועסת מדי עלולה ליצור אפקט הפוך של פחד ורצון להסתיר טוב יותר בפעם הבאה. 
הגישה הטובה ביותר היא תגובה עניינית, רגועה,  שמציבה גבול ברור מצד אחד, מצד שני רואה את אותה כילדה טובה עם צורך עז  שלא עמדה בו ומספקת סביבה בטוחה מכילה ואוהבת לומר את האמת. 
בהצלחה!