שאלות ותשובות, טיפים והמלצות

"יש לי ילד מתוק, רגיש מאוד. מצד אחד, רעשים קטנים  כמו גירוד של קלקר, קולות של בליעת מרק או זמזום קל – ממש מקפיצים אותו.  ומצד שני, כשהוא משחק, הוא יכול להרעיש בלי סוף, לדפוק עם צינורות או לצעוק בלי לשים לב כמה זה חזק עבור אחרים.

בבית זה מורגש ממש כל הזמן: כשאחים מדברים סביבו, כשיש ריח מסוים מהמטבח, או כששמים עליו יד, הוא קופץ, נדרך, לפעמים אפילו מתפרץ. קשה לי להבין מה באמת מפריע לו, ואיך אפשר לעזור לו להרגיש מובן, רגוע, וגם להשתלב בצורה יותר נעימה בבית ובכיתה.
איך אפשר לעזור לו כדי שלא ירגיש כל הזמן שהוא במלחמה עם עצמו ועם העולם?

בבית זה מורגש ממש כל הזמן: כשאחים מדברים סביבו, כשיש ריח מסוים מהמטבח, או כששמים עליו יד, הוא קופץ, נדרך, לפעמים אפילו מתפרץ. קשה לי להבין מה באמת מפריע לו, ואיך אפשר לעזור לו להרגיש מובן, רגוע, וגם להשתלב בצורה יותר נעימה בבית ובכיתה.
איך אפשר לעזור לו כדי שלא ירגיש כל הזמן שהוא במלחמה עם עצמו ועם העולם?

​משיבה הגב' זהבה פרנס – מאמנת אישית, מרצה,

​מדריכת הורים וצוות, מומחית לילדים רגישים, ממחברות 'קריסטל מול האור'

אמא יקרה,
את מתארת ילד טוב וחמוד, שמתקשה להסתדר עם העולם,
וממילא סופג לא מעט תרעומת, ונגרם סבל לסביבה, וגם לו. ניכר שאת אמא טובה ואכפתית, שמצליחה לראות מעבר לבלגן ולאי הנוחות, ולהבין שאין כאן כוונה להציק ולצער בכוונה אלא קושי.

אתמקד בחלק התחושתי:

הדוגמאות שהעלית משקפות קושי משמעותי בוויסות החושי.​
כדי להבין את הנושא נבין בקצרה איך פועל עיבוד חושי תקין: 
הגירוי החושי נקלט,  עובר עיבוד והתגובה 'פלט' היא מותאמת.
 לדוגמא: כאשר יטפחו על כתפו הוא יגיב בהתאם, יזהה את המגע, אך לא יתרעם כי זה לא כאב.

כאשר מערכת העצבים רגישה, שזהו נתון מולד, 
היא ערנית יותר לקליטת גירויים בכל חמשת החושים, 
מה שיוצר עומס רב על המוח ומקשה על עיבוד נכון וממילא על תגובה הולמת. 
חוסר הוויסות מתבטא או ברגישות יתר או בתת תחושה, 
ובדרך כלל הקיצוניות היא גם וגם, אף באותו חוש.
 לדוגמא: ילד שאוהב להרעיש מאד במשחק צינורות, או לחרוט בלורד וכד', אך סובל ומצטמרר מאד מרעש של חמש אבנים או גרוד קלקר וכד', באופן קיצוני ביחס לרב בני האדם.

דוגמא נוספת: ילד שאוהב מאד ריח של דלק (כמו הרבה אנשים 😊)
שלא אמור להיות נעים אך לא מסוגל להריח פרות הדר, שלכאורה זה ריח נעים.

חשוב לציין כי לרוב מוחלט של האנושות יש חוסר וויסות ברמה מסוימת,
 וכל אחד יזדהה עם איזו רגישות באחד החושים. החלק המשמעותי עד כמה זה מפריע להתנהלות התקינה וכמה זה מתנגש עם הסביבה.

סביר להניח שאת מחפשת איזה פתרון קסמים, שהוא פחות קיים…
כן אציע מספר כיווני חשיבה:

עצם המודעות וההבנה של הקושי מקלה מאד על הילד,
 להעלות למודעות ולשיח את הנושא, לתמלל יחד איתו מה הסיבה שהוא משמיע קולות, להתחבר לחוויה החושית והרגשית שהוא מרגיש כאשר מרעיש עם שחר, 
זה מאתגר להצליח להקשיב לו ממקום נקי ולא שיפוטי
 וממש להיכנס איתו לחוויה ולהצליח להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות, 
מתוך אמון מלא כי הוא אל רוצה רק להפריע ולצער אלא מרוכז בעצמו.

אחרי שיקבל הקשבה, שיקוף, הכלה לצורך התחושתי
יהיה אפשרי לנסות לבדוק מולו מה חווים האחרים בסביבה, הוא יהיה פנוי לצאת מעצמו ולהרגיש גם את האחרים. גם בזמן אמת, ולא רק באופן תאורתי.

אפשרי לערוך סימולציות וממש לשחזר את הסיטואציה,
 ואפילו לבצע החלפת תפקידים, להציג אותו 
(לא בלעג חלילה, עם המון כבוד, רק אם זה מתאים לאופי!)
 ולנסות יחד לחוות בזמן רגוע את ההתרחשות, בצורה חווייתית ולא רק תאורטית.

במקרים רבים שבהם נתקלתי בעבר, יצא שהילד לא התחשב בסביבה 
מאחר שזו התגובה שהוא קיבל לרגישות שלו. 
לדוגמא: ילדה שלא מסוגלת לשמוע את קולות בליעת המרק וחווה זלזול ואי התחשבות,
סביר להניח שתגיב גם כן בחוסר התחשבות לבקשה של אחותה לסגור את הדלתות של הארונות כי זה מציק לה בעין, זהו מנגנון טבעי.

פעמים רבות עצם המודעות לאתגר, לצרכים, הבנת שורש העניין 
מקל על מציאת פתרונות משותפים, 
אני מציעה לבקש מהילד רעיונות שיקלו את כל הנוגעים בעניין. 
(נבדוק מולו: "זה ממש קשה/ חשוב לך.. איך אני יכולה לעזור לך?")

חשוב שכל המשפחה תכיר את הנושא, תכבד, תנסה להתחשב, 
מה שיגרום לאווירה של אכפתיות והתגייסות למען הנעימות והנוחות של כולם.

וכמובן משוב והערכה על כל מאמץ ונכונות להתגבר על הדחף המיידי

מתוך התאמה לסיטואציה, אפשרי לנהל מעקב הצלחות, ילד בוגר יכול לרשום בעצמו בפנקס, 
או בסוף יום יחד עם אמא/ אחות,
 זה שם את הפוקוס על ההתקדמות ומעלה את המוטיבציה להמשיך הלאה.
המון הצלחות וסיעתא דשמיא!