יש לי ילד בן 7.5 שבכל שנה, כשמתקרבת עונת התחפושות
הוא כבר יודע למה הוא רוצה להתחפש.
כבר מגיל צעיר התחבר לתחפושות שמשדרות כוח וחוזק
בהתחלה זה היה אריה ואח"כ שוטר, שנה שעברה לאסטרונאוט
והשנה כבר הודיע שהוא מתחפש לטייס!
בהתחלה זרמנו ור וקיוינו ששאיפותיו ישתנו וירצה להיות דמות תורנית,
אבל זה לא קרה בינתיים.
איך אפשר לעזור לילד לכוון את שאיפתו באופן הנכון לדברים שבקדושה ויראת שמים?

כאן איתנו במענה מקצועי הרב ישראל הר כסף, יועץ חינוכי ומטפל רגשי.
מדובר בשאלה חשובה מאוד,
בעיקר מכיוון שכולנו יודעים איזו השפעה יש למה שנקלט בגיל הילדות הצעיר.
כל אחד מאיתנו המבוגרים זוכר היטב דמויות בוגרות שהשאירו עליו רושם חיצוני חזק מאוד,
כמו אלו שהיו מסתובבים עם מחזיק מפתחות ענק על החגורה,
או נהג האוטובוס עם ההגה הענק…
כל אלו נקלטו בנו בגיל צעיר כמשהו רצוי ונחשק,
כך היה נדמה לנו שנהיים שייכים לעולם המבוגרים,
לכן שימת הלב ראויה מאוד לדברים הללו.
יחד עם זאת, ארצה לבדוק האם נושא התחפושות בפורים
קשור למה שעלול להשפיע על עולמו של ילד,
והאם זה שהוא אינו משתוקק לתחפושת של דברים שבקדושה אמור להטריד אותנו.
האם זה אומר לנו שהוא באמת לא משתוקק לקדושה אלא רק לכוח ועוצמה?
והאם ברצון לכח ועוצמה ישנה בכלל בעיה?
יש בשאלה ציפייה שהילד ישתנה, תמיהה למה הילד נמצא במקום לא טוב כעת.
אבל האמת היא שחז"ל לימדו אותנו 'דרך ארץ קדמה לתורה'.
המשמעות היא שיש קומת אדם בסיסית שצריכה להתפתח בנפש תקינה,
שרק עליה ניתן לבנות קומת אדם רוחנית תקינה.
ניקח לדוגמא ילד הרוצה גלידה במקום ללמוד.
אביו אומר לו "מה פתאום?! התורה מתוקה יותר מגלידה", ומאוד מוטרד מעתידו של הילד.
הוא צודק או לא? ברור שלא.
ילד בגיל הזה אמור לאהוב גלידה, זה טבעי ותקין.
אוי לו למי ש'הצליח' לגרום לילד בגיל הזה לאהוב תורה במקום גלידה…
כך בדיוק בנוגע לתחפושות בפורים.
סיפר לי מי שהיה שכנו של הגר"י קמנצקי
על בחורה שאינה שומרת תורה ומצוות, שלא היה לה מושג ביהדות.
היא התארחה במונסי לשבת קירוב.
לאחר השבת המארחים נגשו לביתו של ר' יעקב שתקבל ברכה.
הבחורה לתומה סיפרה לר' יעקב (דרך מתורגמן)
שמאוד התפעלה כאשר שאלה ילד ארבע מה הוא רוצה להיות כשיגדל?
וענה לה שרוצה להיות גדול בתורה!
ר' יעקב אמר לאותו אחד שאינו מתפעל מתשובתו של הילד,
שכן מאין לילד בן 4 השגות מה זה גדול בתורה?
השאיפות של ילד בן 4 צריכות להיות שוטר, מכבה אש וכדומה, דברים שיש לו בהם קצת השגה.
אברך בעל חוש ביקורת חריף ביותר, בא למשגיח הגר"ש וולבה זצ"ל
וטען שכל ספרי הילדים למיניהם, אינם לפי רוח התורה, ואי אפשר לתת לילדים לקרוא בהם.
ענה המשגיח 'ידידי היקר, דע לך,
היסוד הראשון הוא 'צופרידענע קינדער' (ילדים שמחים ומרוצים).
אם יהיו לך ילדים מרוצים, אז תצליח בחינוכם!
ומכלל הן אתה שומע לאו. (אבני שלמה עמוד ס').
אם נתבונן, נשים לב לתופעה מעניינת: במכינה וכיתה א'
כמעט כל הילדים מתחפשים לתחפושות של שוטרים וחיילים,
וכמעט כל הבנות מתחפשות לכלות ומלכות.
גם הבן שלי מוכן להתחפש לכהן גדול 'אבל עם רובה'…..
יש בזה משהו מאוד מאפיין, בנים מחפשים אלמנטים של כוח ושליטה,
ובנות מחפשות אלמנטים של יופי.
והאמת היא שלא רק שזה לא צריך להטריד אתכם, אלא שזה משהו מאוד בריא.
ילדים רבים בגיל הזה 'מאיימים' על חברים: 'לאבא שלי יש רובה' ו'דוד שלי חייל'.
ואין לזה כל קשר לשאיפות בחיים, אלא חלק מהתפתחות תקינה של ילדים
שלומדים את העולם שסביבם ובגיל מסויים מרגישים צורך להרגיש חזקים,
ואין לזה כל קשר לשאיפותיהם לעתיד.
כולנו גדלנו ככה, וזה לא מה שנשאר בנו,
זאת ההוכחה עד כמה אין לזה משמעות לחיינו הבוגרים ולעולמינו הרוחני.
גם האנשים עם מחזיקי המפתחות הגדולים לא באמת משאירים רושם עלינו כבוגרים…
כל מלמד בכיתות האלו יוכל לספר לכם כמה הכוחנות מצויה בכיתות הנמוכות,
ואיך ילדים מודדים בחברה אחד את השני לפי כוח,
ואיך זה עובר מעצמו בכיתה ג' ד' כשמתחילים יותר להבין והתחבר ללימוד.
כך שבעצם השאלה דלעיל מתארת ילד בריא בנפשו, שלומד ומלא מרץ ושמח,
ורוצה להרגיש חזק מתוך מקום תקין של הגיל הזה, מה שבעז"ה יעבור מעצמו.
אל לכם להיות מוטרדים כלל.
שימו לב, מה שאתם כל כך רוצים, כבר קיים. הילד כבר שם.
הוא לומד, הוא משקיע. זה מוכיח שהתחפושת אינה 'בריחה' מהקדושה,
אלא בסך הכל צורך טבעי של ילד בריא להרגיש חזק ומוגן בעולם.
תנו לו להיות ה'טייס' הכי שמח בפורים.
השמחה שיקבל מהתחפושת הזו, היא זאת שמאפשרת לו אחר כך לשבת בנחת ב'אבות ובנים' ובלימוד המשניות.
אחרי כל האמור אדגיש שתי פרטים:
האחד הוא שדברי הם רק על מקום שתחפושות אלו אכן מקובלות בין הילדים.
והשני הוא שדברי אמורים רק על הגילאים הנמוכים.
מה שאין כן ילד באזור גיל בר מצוה,
אז בדרך כלל כבר יש במה שהילד מתחפש ביטוי פנימי ומשמעות.
הרבה נחת!
תגובה אחת
יש לי רעיון איך לשנות את הרצון של הילדים להיות בפורים דמויות קדושים. יש לי בית עם הרבה בנים ובנות וכל שנה התחיל הפזמון אני רוצה להיות שוטר וכו' וכו'
מה שכל אידישע מאמע לא אוהבת לשמוע אבל כדי להשניא את הדבר על הילדים קניתי תחפושות של שוטרים וכדומה וגם מסכות שונות על הפנים ומט"ו בשבט
הוצאתי את כל השמונצעס ואת כל התחפושות עם מסכות וכל יום אחרי החיידר שיחקו והתלבשו והתחפשו והוציאו את כל המרץ עד פורים זה כבר נמעס להם
ובפורים הם שמחו עם התחפושות הקדושות שלהם כגון : מלך, מרדכי, שופט לימוד לא לקחת שוחט, חזן לכבד את החוש של הקול שה' נתן לנו ,, אליהו הנביא,
כהן גדול , רואה צאן כמו משה רבינו כבש על הקטף, שנה אחת הם מאוד רצו חיות כמה שהסברתי להם שבן אדם הוא לא חיה זה לא עזר ה' נתן לי חכמה
תפרתי ל4 בנים חיות הקודש רבי יהדה בן תימא אומר הוי עז כנמר אחד היה נמר, קל כנשר אחד היה נשר, רץ כצבי אחד היה צבי, גיבור כארי אחד היה אריה
הם הלכו כולם ביחד עם פלקט שכתוב רבי יהודה בן תימא אומר וכולם היו בשמים ושמחו ואנשים לא נשמו מהרעיון בלי מסכות ובלי שוטרים כך כל שנה עם
הרעיונות החדשים שה' הכניס לי למח כי באיזה דרך שאדם רוצה ללכת בו מוליכין אותו לבנות עשיתי יוסף מוקיר שבת, סרח בת אשר, בתיה בת של פרעה, וכו'