שאלות ותשובות, טיפים והמלצות

רציתי לשאול

הילד שלי לאחרונה מספר לי שלעת ערב ובלילות הוא ממש מפחד מהגיהינום

לא בגלל עבירות מיוחדות אלא "עבירות רגילות שכל הילדים עושים,

לא שומעים בקול הרבה, בקול אבא ואמא, תפילה לא בכוונה…" כך הוא אומר לי.

איך צריך להגיב בצורה נכונה?

הגב' ל' גליס, מנחת הורים ומשפחה ומטפלת רגשית, 

בוגרת המכון להכשרת מנחות הורים בבני ברק, משיבה:

​
​

אמא יקרה,

תיארת בכנות רגע לא פשוט בהורות: 

הילד שלך, מתוק, רגיש, לא עושה בעיות – משתף אותך בפחד הכי עמוק שלו. 

הוא מפחד מהגיהינום. לא בגלל עבירות קשות,

אלא בגלל הדברים שילדים רגילים לפעמים עושים – לא מקשיבים, שוכחים להתפלל, קצת מתווכחים עם ההורים.

מצד אחד – את רואה ילד שאכפת לו, שחשוב לו לעשות נכון. 

מצד שני – את רואה ילד שסובל. ואת שואלת את עצמך איך לעזור לו בלי לפגוע בחינוך שנתתם לו.

אבל אם נקשיב לעומק, נבין שאולי הוא לא שואל על גיהינום. 

הוא שואל משהו אחר לגמרי: "האם גם כשאני לא הכי טוב –

 אני עדיין ילד טוב? עדיין אהוב? עדיין שייך?"

ובשביל לענות לו, תחילה חשוב להגיד: 

"טוב שאמרת לי. אני תמיד רוצה לדעת כשמשהו מדאיג אותך".

כך הוא יודע שהרגש שלו חשוב, ושזה נורמלי שהוא מרגיש כך.

והתשובה לשאלה שלו – לא צריכה להיות מורכבת. היא צריכה להיות קרובה, פשוטה, ברורה:

"אתה ילד טוב. גם כשקשה. גם כשאתה טועה. ה' אוהב אותך – ורוצה בטוב שלך. 

לא בגלל שאתה מושלם – אלא בגלל שאתה אתה. 

ומה שה' הכי שמח בו – זה לראות אותך מנסה. לא מצליח – מנסה. 

ה' רוצה שנעבוד אותו מתוך שמחה, לא מתוך פחד".

ואיך זה נראה בחיי היום יום? 

כשהוא מספר לך שהוא צעק על אחותו הקטנה והוא דואג שה' כועס עליו –

תנסי להגיד לו משהו כמו: "אתה יודע מה? גם אבא וגם אמא לפעמים מאבדים סבלנות. 

זה קורה לכולם. אבל ראיתי איך אתה מתחרט, ואיך אתה רוצה לתקן. 

זה מה שה' הכי אוהב לראות".

ואם הוא שואל ישירות: "אבל מה אם אני אלך לגיהינום?" 

תני לו תשובה שתרגיע: "ילדים שחושבים כמוך, שאכפת להם כל כך – 

הקב"ה אוהב אותם מאוד. החשש שלך זה מה שמראה כמה אכפת לך לעשות נכון".

וזה גם הזמן לבדוק את עצמנו: איך אנחנו מדברים על זה בבית? 

במקום "אם לא תתפלל ה' יכעס", אולי "כשאתה מתפלל ה' כל כך שמח". 

במקום "תיזהר שלא תקבל עונש", אולי "איך נוכל לשמח את ה' היום?"

שינוי קטן בשפה – אבל הוא עושה הבדל עצום במה שהילד קולט.

והכי חשוב – לזכור שהוא לא צריך להבין את כל זה בראש. 

הוא צריך להרגיש את זה ממך. מהחיבוק, מהמבט, מהטון. 

להרגיש שהוא שייך. שהוא אהוב. שהוא לא לבד.
​

כי ילדים חושבים בעיקר ברגשות. ואם הרגש שהם קולטים ממך זה "אתה בסדר",

 זה נכנס פנימה הרבה יותר עמוק מכל ההסברים על תשובה ורחמים.